החלטה בתיק ת"א 14095-08-09

1.         התובעת הגישה בקשה להורות על פסילת חוות דעתו של פרופ' א. אינגבר, המומחה שנתמנה על ידי בית המשפט.

2.         התביעה נשוא תיק זה הוגשה על ידי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב טיפול קוסמטי שבוצע בפניה על ידי הנתבעת ביום 10.5.2006. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים סותרות בנוגע לשאלת הרשלנות והקשר הסיבתי ומנגד, הסכימו המומחים כי נכותה הפלסטית של התובעת הינה בשיעור של 10%.

3.         בהחלטתי מיום 9.11.2011 מונה פרופ' אינגבר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת העור. בכתב המינוי נקבע כי על המומחה לבדוק את התובעת ולחוות דעתו בנוגע לקשר הסיבתי בין הנכות ממנה סובלת התובעת לבין טיפול קוסמטי כלשהו שניתן לה.

4.         חוות דעתו של המומחה הוגשה ביום 24.7.2012, במסגרתה קבע המומחה כי הנתבעת לא בצעה טיפול PEELING או PEELING  עמוק תובעת, מאחר ואסור לה לבצע זאת וכי מעולם לא שמע כי הליך זה מבוצע באמצעות "אצות", כפי שטענה התובעת. עוד קבע הנ"ל, כי הוא מאמין לנתבעת כי בצעה טיפול קוסמטי שגרתי. בנוסף, קבע המומחה כי הנתבעת אינה אחרית לתוצאות הטיפול וכי לא התרשלה בתפקידה. המומחה קבע, כי לתובעת רגישות לחמר בעזרתו נעשה הטיפול, רגישות אשר לא ניתנת לניבוי והוסיף, כי לא נהוג לבצע תבחינים מקדימים בעת טיפול קוסמטי. בפסקה האחרונה בחוות דעתו קבע המומחה, כי הפיגמנטציה אצל התובעת יכולה להיות קשורה חלקית לארוע חריף שנגרם כתוצאה מהטיפול וכי יש לייחס 25% מסך הנכות לטיפול נשוא התביעה.

5.         התובעת מבקשת לפסול את חוות דעתו של המומחה. לטענתה, המומחה חרג מסמכותו כאשר חווה דעתו בסוגיות שלא נתבקש להתייחס אליהן, לרבות קביעת עובדות ביחס לאופן הטיפול בתובעת ושאלת רשלנותה של הנתבעת. מנגד, המומחה התייחס בקצרה בלבד לשאלת הקשר הסיבתי, לשמה מונה, וללא מתן נימוק של ממש. לטענת התובעת, משקבע המומחה עובדות ביחס לאופן הטיפול בתובעת והתייחס לשאלת רשלנותה של הנתבעת, כל אלה מבלי שנתבקש לעשות כן, קיים חשש שעמדתו של המומחה באשר לסוגיית הקשר הסיבתי הוכתבה נוכח עמדתו בסוגיות הנ"ל.

6.         הנתבעת התנגדה בתגובתה לפסילת חוות דעתו של המומחה. לשיטתה, המומחה שקד על חוות הדעת במלוא הרצינות והאחריות תוך שהוא מתייחס לסוגיית הקשר הסיבתי ומגדיל ועושה כשהוא מתייחס לקביעת עובדות באשר לאופן הטיפול ולשאלת הרשלנות. הנתבעת טוענת כי אילו רק היה משיב המומחה על השאלה האם קיים קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לתובעת לבין הנכות, ולא מרחיב מעבר לכך, היתה בוודאי פונה התובעת לבית המשפט וטוענת כי המומחה לא פרט די הצורך ממה בכל זאת נובעים הכתמים על פניה.

            עוד מציינת הנתבעת, כי המומחה התייחס לעובדות שהועלו מפי התובעת עצמה עת נבדקה בפניו, ואילו לא היה מתייחס לכל השתלשלות האירועים ולטענות עובדתיות המוצאות חיזוק במסמכים הרפואיים שגם הם עמדו בפניו, כגון העובדה שהתובעת פנתה בתלונה לראשונה רק כשנה וחצי לאחר קבלת הטיפול, היה חוטא לאמת.  

7.         מתשובתה לתגובת הנתבעת, עולה כי לשיטת התובעת, הנתבעת מודה כי המומחה חרג מסמכותו ועל פי הפסיקה, חריגה מסמכות מהווה עילה לפסילת חוות הדעת. התובעת הוסיפה והדגישה, כי משמונה מומחה לצורך מתן חוות דעתו בסוגיה מסויימת, עליו לחוות דעתו בסוגיה לשמה מונה ולהתאפק מהבעת דעה בסוגיות אחרות להן הוא לא נדרש, גם אם סבור הוא כי דעתו טובה ונחרצת באשר לאותן סוגיות נוספות.

דיון והכרעה

8.         מומחה הממונה על ידי בית המשפט משמש כמעין זרועו הארוכה של בית המשפט וחלה עליו החובה לפעול בתום לב, ללא משוא פנים ובהתאם לדין. הנחת המוצא היא, כי המומחה אכן פועל באופן הגון שכזה, ולפיכך, לא כל פגם בהתנהלותו או בהתנהלותם של הצדדים מולו יביא לפסילת חוות דעתו. כאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו, חזקה על המומחה כי ינהג באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה ולכן, פסילתו תיעשה רק בנסיבות חריגות ולא בשל כל פגם בהתנהלותו (רע"א 1548/06 עדי אטיאס נגד ד"ר בלכר מריאן (20.4.2006) ורע"א 9027/07 אריה חברה לבטוח בע"מ נגד אשרראת דליה (30.12.2007). מנגד, מאותן סיבות מוטלות על המומחה חובות מיוחדות ובראשן, החובה לנהוג באובייקטיביות, ללא משוא פנים ותוך הקפדה שכל אלה גם ייראו (ראה לענין זה רע"א 600/96 אדרי נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (14.7.1996).

            פסילתו של מומחה שמונה על-ידי בית המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום לב. (רע"א 337/02 רונית מזרחי נגד כלל חברה לביטוח ואח', פ"ד נו(4) 673). כדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט יש צורך בקיומו של חשש ממשי לכך שזכויותיו של אחד מבעלי הדין תפגענה נוכח העובדות שבבסיס הבקשה לפסילה (רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נגד רוז'ה חלפון (30.5.2009), רע"א 2600/04 בנא ג'וני נגד אררט חברה לביטוח בע"מ (30.8.2004). בית המשפט יבחן במשנה זהירות בקשה מעין זו, בעיקר לאחר שחוות הדעת הוגשה ותוכנה נודע לצדדים (בעניין זה, ראה לדוגמא רע"א 2273/99 ויצמן נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (23.5.99). הרציונל העומד מאחורי הימנעות בית המשפט מהתערבות בממצאי המומחה בדרך של פסילת חוות דעתו, תקף ביתר שאת נוכח יכולתו של בית המשפט לנפות את החלקים החורגים מסמכות בחוות הדעת. לכן, פסילת חוות דעת נחשבת לצעד יוצא דופן, בפרט מקום בו היא נעשית עוד טרם חקירת המומחה, ולפני שניתנה לבית המשפט ההזדמנות להתרשם הימנו, מאופן פועלו ומן הדרך שבה הוא מסביר ומנמק את התהיות שמעלה הצד התוקף את חוות דעתו.

9.         עיון בחוות דעתו של המומחה מעלה, כי הנ"ל הבין את כתב המינוי והמטלה שהוטלה עליו (ראה עמוד 2 לחוות הדעת, שם הגדיר המומחה את מטרת חוות הדעת).

            המומחה אכן התייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות ממנה סובלת התובעת (פיגמנטציה בפניה) לבין טיפול קוסמטי שניתן לה. עם זאת, לאורך כל חוות הדעת שזורות הערות וקביעות נוספות של המומחה בנוגע לאופן ודרך הטיפול ולרשלנות המיוחסת לנתבעת, ונראה כי המומחה חרג מן המנדט שניתן לו על ידי בית המשפט.

            חלק מהשאלות הנתונות במחלוקת בין הצדדים, אינן שאלות שברפואה ואינן קשורות לשאלת הקשר הסיבתי. המומחה החליט בעניינים אלה, תוך שהוא מביע דעה לגביהן מבלי שהתבקש לעשות כן, ומבלי שהכרעה בשאלות אלה היתה הכרחית למתן חוות דעת בשאלה לשמה מונה.

            בחריגה מכתב המינוי, נסה המומחה לקבוע מהו הטיפול הקוסמטי שקבלה התובעת (או למעשה, שלל את טענתה של התובעת בדבר טפול PEELING או שמוש במשחת אצות וקבע כי ניתן לתובעת "טיפול קוסמטי שגרתי"), תוך שהוא "מאמין" לנתבעת. בנוסף, הרחיב המומחה בשאלת התרשלותה של הנתבעת, אף שלא נתבקש לעשות כן במסגרת החלטת המינוי.

            בסופו של דבר, קביעותיו של המומחה בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי, מהוות המשך ישיר של קביעותיו בסוגיות מהות הטיפול הקוסמטי שניתן לתובעת והעדר רשלנות מצד הנתבעת. אני מקבל את עמדת התובעת לפיה, קיים חשש ממשי כי הכרעתו של המומחה בשאלת הקשר הסיבתי אכן הוכתבה נוכח חוות דעתו בסוגיות שלא נתבקש כלל להתייחס אליהן.

10.        הלכה היא, כי גם אם מתגלים פגמים בחוות הדעת, אין המסקנה צריכה להיות בהכרח פסילת חוות הדעת, אלא שומה על בית המשפט לשקול אם מדובר בפגם היורד לשרשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין (רע"א 7098/10 טביבזדה נגד שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 31.1.2011)). יש לזכור, כי חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ראה למשל ע"א 2160/90 שרה רז נגד פרידה לאץ ואח', פ"ד מז(5), 170)).

11.        בענייננו, נראה כי לא ניתן להסתפק במחיקת חלקים מחוות דעתו של המומחה. התייחסותו של המומחה לשאלת אמינותה של הנתבעת בנוגע למהות הטיפול שהעניקה ואופן ביצועו על ידה ומסקנתו החד משמעית בנוגע להיעדר הרשלנות מצדה (שאלות שמחוץ לתחום סמכותו ואשר כלל לא התבקש להתייחס אליהן), מהוות את עיקר חוות הדעת, הן שזורות לכל אורכה, לא ניתן להפרידן מיתר חלקי חוות דעת וקיים קושי אובייקטיבי להתעלם מהן. כפי שנאמר לעיל, קיים חשש ממשי כי  הכרעתו של המומחה בשאלת הקשר הסיבתי הושפעה מנקודת המוצא בה אחז, בדבר העדר רשלנות מצד הנתבעת ונוכח חוות דעתו בסוגיות שלא נתבקש להתייחס אליהן. גם אם הדבר נעשה בתום לב, ואני סמוך ובטוח שכך הדבר, הרי שיש בכך כדי לפגום במראית פני הצדק ולכן, יש לפסול את חוות הדעת.

12.        לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה על פסילת חוות דעתו של המומחה.